שאלה
23/08/2010 ב 10:11:04
כבוד הרב האחד והיחיד,
זאת אני עדי
לא יצא לנו לדבר אז עלה לי רעיון לשאול את שאלתי כאן בפורום ואולי עוד בנות ובעצם גם בנים יקבלו ממך עיצה שתעזור : מה רבי נחמן היה מציע לי כדי לפתוח את הלב לבן זוג ובכלל לפתוח את הלב למין הגברי אמנם עוד לא פגשתי גבר לאחרונה "שעושה לי את זה " ואני יכולה להגיד הוא האחד שלי , הוא הזיווג משמים שלי, אבל אולי משהו בתוכי סגור ולא מאפשר אנרגטית לבן זוג להופיע . ואיך לשכנע את עצמי שאני ראויה לאהבה אמיתית עם גבר שאיתו אקים בית בישראל, בעזרת השם, היום התחילו לשכנע אותי שאולי כדאי שאעשה ילד מחוץ לנישואין ולא לחכות כי אני כבר בת 36 וחצי והשעון מתקתק . למרות שיש לי כאן מבחן באמונה
אנא עזור לי לפתוח את שער הלב, לפחות לאמונה שאני אהובה וראויה לגבר שיאהב אותי בחזרה
תודה על הזמן, האיכפתיות שלך והסבלנות האינסופית שלך
אני שולחת לך הרבה הערכה , הוקרה ואהבה
ממני
עדי
תשובה:
אני מאמין באמונה שלמה ששאלתך באה ממקום אמיתי ומרצון לברר את האמת, ובכל זאת לפני שתקראי את תשובתי תבטיחי לי בבקשה שאת מרשה לי לדבר דוגרי. ואם לא, עדיף לא לקרוא את השורות הבאות על אף שכל כוונתי בהן הייתה ברוח הכתוב: 'הוכח לחכם ויאהבך', ועֵד ה' שתוחלתי הייתה אך ורק להועיל.
עדי היקרה והחשובה,האם ידוע לך שיש לי תורה שלמה על הנושא? כיון שאת פונה אלי ועוד באופן כללי, אספר לך את שורש הדברים. לפני שנים רבות הייתי קשור לתנועה המהפכנית הצרפתית של מאי 68 שניסתה להעמיד בסימן שאלה את כל ערכי הממסד, ערכים כלכליים, מוסריים ובעיקר תרבותיים.
על אף שלאחר מכן תנועה זו השתבשה מאד והפכה אף היא לבורגנית מן השורה, וגם אני השתנתי והפכתי ליהודי המשתדל להיות נאמן לייעודו, ובכל זאת הקפדתי מאד לשמור בלבי את מה שנראה לי כחיובי וטוב מהתנועה הנ"ל (לגבי הצד השלילי שבה, נדבר בהמשך) וגם לשלב את זה לאחר מכן, לאמונתי החסידית.וכעת בזכותך הגיע הזמן שאמסור לך את הסוד הזה, לך ולכל בנות ובני דורנו זה התקועים באותו המחסום של זוגיות ומוכים במכת הביצה הזאת שנקראת רווקות, ולאלה שמעוניינים למצוא פתח לנפשם איך לצאת מן המלכודת אני פונה.
במגמתה לארוז את האוכלוסיות, התרבות הבורגנית המערבית עבדה עלינו בגדול! לשם מטרה זו היא המציאה דפוסים, ובין היתר, את המיתוס של הרומנטיקה והשקיעה בהתגשמותו המון משאבים, כשהשתמשה לשם כך במיטב היוצרים ואמני המדיה, הכל כדי להחדיר בעם את הבלוף הזה שחונק את כולם ולא מביא אותם לשום תכלית אלא לאכזבה. למרבית מזלם התברר למפרע שההשקעה הזאת הוכיחה את עצמה כמאוד רווחית עד שנהיה ממנה תעשייה של ממש, מלבד אינטרסים אחרים שאין כאן המקום לדון בהם. והנה עובדה היסטורית שלפני המהפך התרבותי הנ"ל (יותר נכון: אנטי-תרבותי) הגויים של פעם שהם בדרך כלל היו גדושי ציניות והם ברובם ידעו שכל המדיה ההיא אינה אלא בלוף ותעמולה, ביזנס, וכך הם למדו איך ללגלג על המיתוסים שהציע הקולנוע. הם עשו את חייהם לפי הכללים הפשוטים שקבע להם השכל הבריא, כגון תעבוד, תתחתן, תבנה בית, תביא ילדים, כאלה שקבלו מאבות אבותיהם... עד שהגיעו המטורפים שהפכו את כל זה לכדור של קופים, התנוונות חד סטרית שמובילה את האנושות לשערי כליה בקצב קטלני.
והיה כי התפשט הנגע צרעת הזה אף לבני-עמנו, ובפרט לאלה שעדיין לא נטשו לגמרי את המסורת העתיקה שלנו ואש הקודש עדיין בוערת בם, לפחות בתת-המודע שלהם, (הנטישה התחוללה מסיבות 'מדעיות' של פעם, כאלה שהיום כבר נראות לנו מצחיקות. גם מפאת לחצים כלכליים או חברתיים וכו' דהיינו לרוב בעל כורחם) עד שקיומה של האש הקטנה גורם להם התעניינות בענייני רוח, צורך נפשי במופלא, שאיפות למימד על-טבעי, כימיה לדבקות כלשהי. והיה כדי לענות לכל אלה, במקרים רבים החליפו הנוטשים הללו את אותן הנטיות בתחליפים זרים, שביניהם מיתוס הרומאנטיקה המדומיינת לפי סגנונה של המדיה – אך, וזוהי הצרה, כאשר היא מתקבלת בתוך לב מלא געגועים רוחניים הרי שהיא מקבלת כתוספת האמונה היהודית הטהורה והתמימה, בתיבולה של נשמתה הנצחית!!! זאת אומרת, שבחורה יהודייה מן השורה שראתה סרטים וצפתה באהבים בדויים למטרה מסחרית, כמובן, שרה שירי עגבים באותה להיטות שנודעה פעם לאימותיה כשהיו ממלמלות מזמורי תהלים... כיון שהיא ספגה בלבה הטהור את השקר ההוליוודי, והיא הפנימה אותו עד כדי הקרבה נפשית מצדה לערכים שהאשליה הזאת מציעה.
ומהי ההקרבה? הזוגיות שלה, האימהות שלה, כל כבודה כבת מלך ומעל הכל החן המקורי שלה... דברים שהיו יכולים להתקיים בקלות בשבילה, אילו הייתה מתנהגת בצורה מסורתית פשוטה. מאז שעליתי ארצה, לכל רווקה שפונה אלי, שרובן ככולן סובלות מאותה המכה ופונות אלי עם אותה הטענה ואותו הבכי, (שהופעתם של הקמטים הרציניים הראשונים תרם רבות לעוררו) אני שואל אותה במבטא פריזאי שלא הצלחתי להיגמל ממנו : "האם הנך חכמה מהסבתא שלך?"חוץ מפעם אחת שבחורה מצחיקה ענתה לי שכן (ובכך הוכיחה את ההיפך), כל הבנות החכמות ענו לי פה אחד: 'בוודאי שלא!' אז אני מוסיף ושואל אותה: 'ואיך הסבתא פגשה את החתן שלה?' היא כבר מתבלבלת ומהססת כי היא באמת לא יודעת איך הסתדר השידוך כי היא פשוט לא שאלה את עצמה אף פעם. אז אני עוזר לה קצת: 'הפגישו אותם הורים או קרובים או שהיא פגשה אותו בהזדמנות זו או אחרת, באיזו שמחה וכדומה, לפי מנהג המקום שבו הייתה גרה הסבתא. 'איזה בחור נחמד! איזה מתוק! הוא נראה לי בסדר!' ואז היא אמרה לעצמה: 'יאללה נתחתן ונראה מה יהיה'. וכך עשו אימותינו מדורי דורות ורובן הצליחו מבחינת אושר, עושר, כבוד, חברה ומשפחה לא פחות מנינותיהן המתורבתות! ומה עם הקטע הרגשי? אתם תתפלאו ושירי-עם של שלשום יוכיחו: כידוע לחובבי תרבויות אתניות, מה שהצמצום דווקא תורם לאינטנסיביות רגשית, כזאת שכמעט ולא נמצאת אצלנו היום! לכן, דעי עדי היקרה, מה מעכב את הזוגיות שלך: זה לא אַת ולא הוא, אלא המיתוס שרודה בכולנו: כאילו אנחנו חייבים להתחתן דווקא עם נשמה מיוחדת לנו מששת ימי בראשית, ושיהיה דבר שיתברר לנו באין ספק מרוב הבהירות, ושמבלעדיה לא תצלח... ואם לא, אז נוותר כליל על זוגיות, פוריות ואימהות ביחד.
לא נכון אימא'לה ! על פי השורשים הכי נאמנים בחכמת האמת, הלא היא קבלת הארי ז"ל ותלמידיו, המושג של 'בן זוג' או 'בת זוג' (במובנו המוחלט) פג מזמן חורבן בית המקדש דהיינו לפני כ2000 שנה. ולאחר מכן, הכל נחשב לזיווג שני (מהסיבה שאנחנו מגולגלים. ומאידך הסימן לנשמות נדירות שכן נחשבות לזיווג ראשון וכן פוגשות את חציין המיועד להן דייקא, זה שאינן מסוגלות להיפרד אחת מהשנייה אפילו לשנייה אחת.) וזיווג שני הוא 'לפי המידות' – מן השמים מזמינים לנו בהשגחה מדויקת בן אדם, פרטנר, כפי צורך תיקון נשמתנו. ומה עם הקן החלומי שהיינו חושבים לבנות לעצמנו? אם ניישר את השקפתנו מראש אז נבין שאין אנחנו כאן למטרה זו אלא כדי להכין לנו עדן נצחי על ידי התמודדות במציאות, ועל ידי אומץ.
עד כאן מצד עזרת-נשים, אומנם במחלקת הגברים ולבושתנו הרבה, המכה כפולה כי מלבד המיתוס הרומנטי שתפס יפה גם אצל הבנים, וגם הופנם היטב (ואצל כמה בתמימות מדהימה), משתלב לכך הסיוט המיני שאותו עוררו והגבירו מאד כל תמונות הזימה שהוא ספג בשפע מאז שחר ילדותו בזכות אלה שהושיבו אותו מול הטלביזיה, הביאו לו מגזינים צבעוניים מלאים פיתוים דו-מימדים, הראו לו סרטים אגדיים, ועל כולם אפשרו לו גישה וגלישה לאינטרנט ששופך שפע של דמויות בלתי קיימות (הבובה הזוהרת שמופיעה במסך, מאופרת למהדרין עם אפקטים של תאורה, האם היית מזהה אותה ברחוב? – הרי שהיא ממש לא קיימת במציאות.
אוי ואבוי לפינוקיו שנפל בפך ובפח, כי לאחר מכן כשהוא נפגש עם בחורה רגילה ומנסה להשוות אותה לדמיונותיו התקשורתיים, איזה סיכוי נשאר למסכנה להתחרות בפיות הנוצצות של המדיה?עדי היקרה, כאשר תסתכלי על מכתב זה בעין האמת, מכל מה שכתבתי לא תוכלי להסיק שאני מכחיש את מציאות האהבה! אדרבה, בשם רבותי הקדושים אני מצהיר בפירוש שיש סיכוי לאהבה אמיתית (שאינה תלויה בדבר ואינה באה ממקום אינטרסנטי) והסברתי רבות שהיא אכן קיימת ואפשרית על ידי -שמגלים את הצד הנפלא שיש בכל נפש, -ואז משרתים את הנקודה האלוהית אשר גילינו, -וכך דווקא מתחברים אליה ומזדהים איתה ואוהבים אותה אהבה רבה ואהבת עולם – כמו שנאמר 'כמוך', ממש. ולכן כשאת שואלת ואיך לשכנע את עצמי שאני ראויה לאהבה אמיתית, בוודאי שמגיע לך ולכל בת מלך, הרבה, הרבה אהבה וגם שפע רב של עושר ובריאות איתנה ונחת ואושר, וכמובן פוריות מרובה.
אלה ועוד הרבה כאלה, אנחנו מקווים שבורא עולם יעניק לנו את כל המתנות הללו לטובתנו בשפע ולא בצמצום. אבל לא שאנו מעמידים את זה כתנאי לבניית משפחה! כל אלה שמסרבים להינשא כל עוד לא ימצאו את שאהבה נפשם בשלמות ובדיוק, אם היו אומרים לי שבן או בת זוג אידיאלי שכזה שווה פחות ממיליון דולר, לא הייתי מאמין להם כיוון שהם כל כך שוקעים בשאיפה הזאת. שווה מיליון, ועוד יותר מזה.
אם כן איך זה שמבחינה כלכלית פשוטה אין שום אדם שפוי בעולם שיסרב לאכול פת במלח, לגור בדירה שכורה, להתלבש בבגדים פשוטים כל עוד הוא לא השיג מיליון דולר ולא פחות מזה, – שואל אני לבררנים : איפה ההיגיון? האם פחתה חכמת נפשם השכלית מזאת של נפשם הבהמית שיודעת להתפשר עם המצוי כאשר לא זכתה לרצוי? ההיגיון הבריא קובע שכל זמן שלא זוכים לאהבה רבה כעין זאת שמתוארת בשירים, אז אפשר לפחות לקבל את המציאות ועוד לאהוב אותה, אם זה בזוגיות, להשתדל לקיים את מצוות התורה 'ואהבת לרעך כמוך' – שזה בוודאי שייך ואפשרי לכל בן או בת זוג שבעולם (שאם לא היה זה רלוואנטי, אז לא הייתה התורה מצווה על זה ככלל גדול), כך שמי שמתחתן בגלל שכך ציווה הבורא, הריהו מצוּוה לאהוב את בן\בת זוגו כמותו ממש, דהיינו להתנהג עימו כפי שהיה אוהב שיתנהגו איתו עצמו, שזוהי האהבה האמיתית והמינימאלית שמגיעה לכולם... ואם שניהם היו כאלה צייתנים לכלל הגדול (שאוהבים לשם שמים) איזו חתיכת גן עדן היה גורלם! בדרך אגב, חייבים לציין כאן שמבחינה סטטיסטית, כשיש זוג מאוהבים יש תמיד אחד שאוהב יותר מהשני והוא או היא זה\ו שסובל\ת הכי הרבה כידוע מרוב המקרים. כדי לסתור את הדעה הקדומה שלפיה אהבה זה רגש גורלי שאי אפשר ליצור אותו לכתחילה, אכחיש את זה בתוקף: אפשר ואפשר! תתנהגו באהבה: אכפתיות, נתינה, סולחנות, הענקת חום וחיבה, רספקט ומסירות ועוד ואז תהיה אהבה חזקה ואמיתית ביניכם. ואם תזלזלו בצד הטכני הזה, חס וחלילה, לא משנה עם מי תתחתנו, כמה שהיה נסיך או הייתה נסיכה מלכתחילה, לאט לאט (או מהר מהר) האגו יתבע את שלו משני הצדדים והרטיטה הגדולה תירגע עד כדי הפוגה ומה גם במקרים רבים היא תתהפך לאיבה ... ואביא לכך דוגמא: האהבה הטהורה והפשוטה שבין איש לאשתו שמתנהגים בגדר התורה: לא עושים את מעשה החיבור (שנקרא המצוה בה' הידיעה) לאור הנר, שמא יקרה משהו לא נעים והיא תתגנה בעיניו, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך', ודי בזה למבין. נכון שזה מגביל קצת מצד אחד אבל מצד שני איזו הרחבה, איזה חן וכבוד לאיש ולאשה כשהאינטימיות מוגנת לבל תפגע בה עין רעה, וכשמעשה האהבה מרומם לרמה קסומה של ועידה קדושה.
וזה דבר ידוע לשבים רבים שניסו להשוות בין אהבים טהורים שמשתדלים לנהל היום לבין הזנונים של תמול-שילשום, ולא מצאו שום אפשרות להשוות אפילו מבחינה פיזית וכיפית – דרך הקדושה משביעה את הרצון ויוצרת תחושת עדן מאחר ועונג ורצון, היינו הך. ובשלב מתקדם יותר, אצל הקדושים שזכו להיגמל כליל מהדמיון ואינם מתכוונים בחיבורם אלא לזווג קודש אבריך הוא ושכינתיה, הופכת המצווה לאמצעי השגת רוח הקודש, מדיטאציה מסוג הכי גבוה שמקפיצה את רוח המודט לרמה של תודעה קוסמית או, בשפה שלנו, 'צופה מסוף העולם ועד סופו' שבה משיגים בני הזוג תחושה עילאית של גן עדן. (חייבים להודות כאן כי העמידה בתנאי טהרת המחזור, חוץ מזה שהיא מגנת על כבוד האשה וממילא מרימה אותה נפשית, היא תורמת רבות להתחדשות החשק אצל שני בני הזוג כאחד, דבר שבוודאי מביא אותם לחיבה מוגברת, להבדיל מאלה שמפריזים עד כדי מיאוס). עוד נקודה אחת חשובה בתורת האהבה: אהבת-עצמך! כדי לברר את זה, אשאל אותך עוד שאלה: איך אפשר שמישהו אחר יאהב אותך אם את לא אוהבת את עצמך באמת? אהבת-עצמו, היא האמורה להיות החזקה והעיקרית מכולן וטבעית לחלוטין, אך השאלה היא מי זאת שנקראת 'עצמך'? איזה חלק מחלקי אישיותך? האם זה הגוף הפיזי שלך, הרי שלידיעתי, אין את אשה כזאת שחושבת שהגוף שלה, זה העצם שלה. אז מה כן? הרגש, הרוח? האינטואיציה? לא ולא! אלה אינם אלא כלים טפלים לעיקר. אַת, 'עצמך' זה בעיקר הנשמה העליונה שמבלעדיה שאר החלקים והלבושים נחשבים לגופה.
ובכן לאהוב את עצמך הכוונה: ששאר החלקים ידעו להבליג לנסיכה הזאת, לבת מלך האמיתית שזוהי נשמתך. במלים אחרות כוח המדמה (במסורת שלנו כוח זה נקרא באמת 'גוף' ואילו מה שנקרא הגוף סתם אינו נחשב אלא ל'בשר-הגוף') ובכן כשהמדמה נכנע לנשמה ומסכים לשרת אותה אזי הוא מקבל תיקון ושיפור ואז הוא משלים את הנשמה (על ידי אוצר הציורים המבוררים שהוא מביא לה) והשגת השלמות הזאת או לפחות השאיפה אליה, זה מה שנקרא אהבת-עצמו האמיתית.ברשותך כעת נחזור ונחבר את כל זה לנושא: לפי המתכון הקלאסי שנשא פירות לרוב האנושות, לרוב הדורות וברוב הארצות עד שהגיע העידן המתנוון, לא היו נמנעים מלהקים משפחות עקב חוסר רגש גדול וחיבור מיוחד מלכתחילה. כיון שהיו יודעים בדיוק מה הם רוצים, הסבים והסבתות היו מתחתנים לאחר שיקול די קצר, התייעצות מינימאלית, בטוחים שהאלוהים יעשה את שלו ויצווה את מלאכיו לשומרו.
ולהפתעתנו, אחוז הגירושין שאף אצלם לאפס (ראי 2 בסוף המכתב, עוד כמה מילים לגבי גירושין). כי זו עובדה שכששני בני אדם מתאחדים למטרה משותפת מרוממת כמו להקים בית, תמורת מאמצים סבירים אך תדירים, נוצרת אז התאחדות פיזית, רגשית ורוחנית חזקה ביניהם, ונוצרים קשרים עמוקים שניתן לשייך אותם לתחום האהבה על אף שאינם תמיד נחשבים לרומנסה. לסיכום השיחה: אם לוקחים את הנישואין כמטרה קדושה בפני עצמה, כעבודת נפש טהורה כדי לתקן עולם במלכות שדי, אי אפשר להיות מאוכזב בשום אופן: עשיתי את שלי והאלוהים יעשה את שלו. למטרה זו, מחפשים מישהו שמתאים לפרויקט מבלי להפריז בדיוקים ודקדוקים, בהכרה גמורה מראש שכיוון שאדם מושלם בוודאי לא נמצא הרי זה אומר בכל מקרה – התמודדות. והנה הרצון להקריב לבורא את כל כוחות נפשנו על מנת להתמודד כדי להביא נשמות קדושות בעולם, לנקום בכל אלה שביקשו לעקור את העם, למלא את הארץ דעה כמים לים מכסים – אז תהיינה ברכה והצלחה והאשה הקדושה הזאת תמלא את תפקידה בחיים, והיא תפיק מכך סיפוק עמוק שאין לו תמורה ושהם האושר והכבוד האמיתיים שילוו אותה עדי עד.
אני מאד מצטער אם תשובה זו פגעה בך איכשהו. כמובן שאין זו כוונתי חלילה אלא ההיפך, כוונתי הייתה להועיל לך לטווח נצחי מרוב שאני באמת מעריך אותך ויודע מעלותיך וצועק מעמק לבי ובמר נפשי: חבל על הילדים שאין להם את עדי לאימא. אסיים בברכה יהי רצון שישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים את הקול הפנימי הנפלא של הכלה המהוללה, זאת שסופסוף הבינה שכמו שאין 'כלה' אלא נציגת השכינה, כך אין חתן כי אם צלם-דמותו של קודשא בריך הוא שלבוש בצורה זו או אחרת לצורך מבחן השעה. הרי שאתגר הנישואין לגלות את האלוהי בזולת מעל ומעבר לכל המסכים המסתירים אותו.
ממני בלב כואב ואוהב,י.י.ב.
נ.ב. כל הביקורת שמתחתי בהתחלת המכתב על הרומנטיקה, הכוונה הייתה רק על החיקוי הגס והניצול המסחרי-מיתולוגי שנעשה בעולם משירת האהבים המקורית. אומנם המושג של פואטיקה מרוממת המפארת את האהבה מצד המקור הטהור שלה, לא רק שאיננו משולל מהמסורת שלנו אלא שהוא גם נחשב לפסגה שלה, כמאמר חז"ל מפורש: "כל השירים קודש, ושיר השירים – קודש קודשים". ומכאן מובן יותר למה הקפידו חז"ל על מי שעושה משיר השירים שירי חולין – דהיינו ניצול השירה הקדושה, להמצאת אשליות.
1) לגבי ההפריה המלאכותית שהיא לדעתי עצה גרועה, חוץ משיקולים הלכתיים הנה הנימוק לסברה זו, בצורה של שאלה: מה תגידי לבן או לבת כשיגדלו וישאלו אותך איפה האבא שלי? האם תאמרי אז 'לא הייתי מסוגלת לסבול אותו יותר מפעם אחת...' האם זה חינוך? האם זו דוגמא? האם כלפיהם, זה מה שנקרא אהבה?
2) בנוגע לאחוז נמוך של גירושין שהצגתי אותו למעלה כמעלה, היו שחרקו על זה שיניהם וטענו שאדרבה, זוהי מגרעת עצומה שלא נתנו לזוג להיפרד כאשר עלה על רוחם וזאת מסיבות חברתיות-כלכליות-דתיות… תשובתי על ביקורת זו תתבסס על מאמר חז"ל הידוע שכשאיש ואשה מתגרשים, המזבח מוריד דמעות עד כאן לשונם. השאלה היא מה הקשר בין פירוד הזוג שהוא עסק אנושי גרידא ועוד שהוא מוכר במסורת ומבחינה הלכתית הוא בכלל לא משולל אצלנו – לבין המקום שבו היו מעלים את קורבנות העם אל ה' שזה בהחלט עסק אלוהי מקודש שלא משתקף בו שום קשר עם הזוגיות? והנה תשובתי: מה אנוש כי תזכרנו והוא מלא חטאים ופוגם בכל שנייה – תיקן לו הבורא מזבח כפרה כדי שיישר את דרכיו ויתפייס עם יוצרו. הרי שהעיקר בו היא ההקרבה, כי בזכותה מתבצעת ההתפייסות והחיבור בחזרה. אף כאן בעניין המיני שהיא החולשה האנושית הכללית, צפה הבורא מראש שכך יהיו פוגמים ויוסיפו חטא על פשע ולכן הכין לנו מראש תיקון במקביל: הנישואין שהם משמשים כאמצעי לחיבור בחזרה עם האל – דרך ההשתלמות עם הזולת שהעיקר בזה הוא גם הקרבה. ובכן כאשר בעקבות הקושי מרימים בני הזוג את ידיהם ומפסיקים להתמסר לאידיאל המשותף, ראוי שהמזבח כסמל לאמצעי פיוס דרך הקרבה, ישפוך דמעות רבות כי זה בהחלט כישלון הנוגע בעצם מהותו. ובדרך הלצה רמזתי שהרווקות הכרונית היא כעין גירושין לפני הנישואין, כלומר ייאוש וכניעה עוד לפני הקרב. אומנם מידה טובה תמיד מרובה, ואם נכון שהמזבח בוכה בעקבות הפירוד, על אחת כמה וכמה שישמח ויעלוז כשזוג נחמד מחליט להירתם למטלה עילאית זו או, כשבאמצע הקרב שאז נהיה קצת קשה הם מתגברים על נטיותיהם ההרסניות כדי להישאר בכל זאת ביחד – איזו שמחה למעלה ואיזו המתקה לכל הדינים והגבורות הקשות השורים על היקום עקב נגעי בני אדם. הרי שהבית היהודי הינו מקדש ממש – נחשי נא מה מקביל לקודש הקודשים במקדש הפרטי? חדר ההורים. להורות כמה חשוב החיבור האנושי לפני האל וכמה אפשר לפעול דרכו נפלאות.
3) כל מה שכתבתי מיועד אך ורק כדי להועיל. באם לא תפיקי רצון מהשורות, סימן שלא הצלחתי להעביר את המסר כראוי אז בבקשה לשים את הכל בצד ונקווה שנוכל לתקשר בהזדמנות אחרת. ובכל מקרה, אם תתעוררנה שאלות על עצם המסר, או על פרטיו המרובים, בבקשה, אני לרשותך.
4) הטעם הנסתר למה נהגו החסידים לכסות את פני הכלה בשעת החופה הוא כנגד עין הרעה. שואלים: איזו עין-רעה חשוב שלא תביט אז על הכלה? של האורחים? של ההורים? של האויבים? עונה לזה רבי נתן: העין הרעה של החתן עצמו! והנימוק לכך יוסבר על ידי הכרת גודל המתח השורר אז כשהיצר רואה שעוד מעט והוא יהיה משועבד ליוצר ומה יהיה איתו. על כן אז מתעוררת מטעמו תגובה שלילית שמבקשת תואנה כדי לברוח ולכן היא מחפשת לה סימוכין כגון לגלות איזה מום רע בתקווה להשתחרר מכל חובה. ושוב בדרך הלצה: יש שלא מחכים ליום החופה כדי לחפש מומים הם כבר מקדימים להביט באופן ביקורתי ושלילי החל מהפגישה הראשונה וכך הם משתחררים מהר אפילו מעוּלם של אירוסין!
5) חסידים ואנשי מעשה היו תמיד מסכמים פרק עיון בעצה קונקרטית, כך שיהיה הלימוד שלהם לשמור ולעשות ולקיים וכו'. קודם כל היו מתרגמים את המסר העיוני לשפה לבבית היינו שהיו עושים ממנו תפלה: אבא יקירי! מתי אזכה גם אני לכל המעלות הנפלאות הללו? (וכאן היו ממשיכים בשיחה אישית מפורטת ובהשתפכות הנפש עד כדי הורדת כל המתחים וחיבור הנפש לשורשיה העליונים...) ובנוסף לזה, אם יש לי עצה פשוטה בשבילך בנוגע לכל הנ"ל, ובפרט לזכות להולדה, זה לאמץ את ספרו הנפלא של רבי נחמן "סיפורי מעשיות" כי הם מסוגלים מאד לכך כפי שאמר בפירוש בתורה ס' "כי עיקר ההולדה נמשך על ידי סיפורי מעשיות." וכוונתו הייתה על אלו 13 הסיפורים המלוקטים בספר הנ"ל. ואני אישית מעיד על ניסי ניסים שאירעו למי שדבקה בהן דהיינו לגרוס ולעין בספורים הללו עד שתאיר לך מגבהי מרומים ההתנוצצות השייכת לך אישית לקרב אל נפשך גאלה שתזכי במהרה לבן זוג נפלא, להיכנס לחופה ולהוליד ממנו בנים ובנות.
6) לא הייתי מעיז ומרשה לעצמי לכתוב את כל אלה אם לא שעמדתי אישית במבחן המדובר פה בכל מיני אופנים שונים ומשונים, אומנם ברצוא ושוב עם עליות וירידות. ואם בורגני מפונק כמוני הצליח בעזרת האל להתגבר על נטיותיו כדי להתמודד עם אתגרי הזוגיות והנישואין אז בוודאי שכולם יכולים גם הם, כאשר הם רק יאמצו כמוני את סיסמתו של רבי נחמן, אין שום ייאוש בעולם כלל. כל מה שצריכים היום זה לא שכנוע, כי הכישלון המוחלט של הממסד כבר הוכיח את עצמו למי שעיניו בראשו. רק קצת השראה כי זה המנוע, וזה מה שניסיתי להביא לך כשי צנוע בתקווה שתפיקי ממנו תועלת והנאה.
7) לנכנסים לפורום: למרות שהוא שווה לכל נפש, המסר הזה הופנה במיוחד לשואלת והוכוון לפי ההקשר הספציפי שלה. ובכן מי שירצה להפיק ממנו תועלת, עליו או עליה לתאם את רוח הדברים לנתונים האישיים שלו\ה.
שנה טובה ומבורכת לכל הנכנסים לאתר אומץ !יימלא ה' כל משאלות לבכם לטובה ותזכו לשנים רבות נעימות וטובות אמן י.י.ב
